בתור שחקן ותיק, כששמעתי ש-Call of Duty חוזרת למלחמת העולם השנייה, התקף הנוסטלגיה פיתח בי תקווה עזה שהחזרה למקורות, בשילוב עם השינויים שהסדרה עברה מאז, יעניקו לנו כותר מרענן עם ניחוח של פעם לצד החשש שמדובר בעוד העתק הדבק לנוסחה הוותיקה והארקיידית בלי טכנולוגיה חדשנית ועם "סקין" של מלחמת העולם השנייה. בסופ"ש האחרון זכיתי להתנסות בבטא הסגורה של המשחק ולחוות את מצב המולטיפלייר של המשחק והיא לא רחקה מהחששות והתקוות שלי.

העובדה כי הכותר החדש מתרחש במלחמת העולם הראשונה מחזירה אותנו לגישה שמרנית יותר הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה קוסמטית התנהגותית. אין יותר ג'ט פק, הליכה על קירות, מנגנוני הסוואה, רובי לייזר, מל"ט ריגול או שלל טכנולוגיות עתידיות או מודרניות, אותם מחליפים קפיצה רגילה, לוגר, קארבין מטוסי הפגזה ומפת נייר. כמובן שגם בתור חיילים מן המניין, אתם מחויבים לקוד לבוש והתנהגות הולמת, אימרו להתראות לעיצובים הייחודיים ולריקודי הדאב וקבלו במחיאות כפיים סוערות את המדים הייצוגיים במצב ה-Division. מצד אחד מדובר בשינוי לגיטימי שתורם באופן מסוים לתחושת האמינות של המשחק, אך מצד שני, אחרי שהתרגלנו לכל כך הרבה אפשרויות, הגיוון ב-WWII מרגיש בהתחלה די דל וחסר ייחודיות.

על הדלילות הזאת מנסה לפצות מערכת דִּיבִיזְיָה (Division) שמחלקת את סוגי החיילים למספר הכשרות שמעניקות יכולות פסיביות כאלה ואחרות. Infantry אשר מומחים בשימוש בביונטה, להב המחובר לקצה הרובה שיאפשר לכם לשפד אויבים בעת הסתערות, Airborne המומחים בהתגנבות ובתקיפה מטווח קרוב תודות למשתיק הקול שמונע מהם לצוץ ברדאר האויב בעת תקיפה, Armord משתמש ברגליות שמעלות באופן קיצוני את רמת הדיוק של מכונות הירייה המסורבלות לצד טיל כתף ואפשרות לשאת יותר ציוד, אומנם  ה-Mountain ב-WWII לא מרצץ גולגלות אך הוא מתפקד כצלף שיודע לתמרן את הנשימה שלו ואת הסביבה בכדי לעלות את רמת הדיוק והשליטה בנשק ולאתר את האויבים בקלות רבה, ולבסוף, ה-Expeditionary שנהנה מהשילוב החולני של רובי הצייד וקליעים בוערים.

על אף השינוי המהותי בזירות הקרב, Call Of Duty WWII לא עבר איזשהו שינוי מהותי מבחינת המשחקיות, עדיין מדובר בעוד משחק ארקידי, מהיר של Call Of Duty, שמצ'פר את השחקן על כמות הריגות ברציפות, כזה שמציב אותנו בזירה קטנה יחסית שעל אף כל האקשן הקבוצתי, מתרכז דווקא באינדיבידואל. המעבר לתקופה היסטורית מחזירה את השחקן לקרקע נוסטלגית ומגשימה משאלתם של לא מעט מעריצים שמתגעגעים לימים של סדרת Modern Warfare ו-Black Oops 1, כאלה שרק רוצים לחזור לקרבות מציאותיים יותר (פרט לקוויק סקופ).

על אף הטכנולוגיה המיושנת יחסית, ארסנל הנשקים, גאדג'טים וכלי הרכב של מלחמת העולם השנייה משתלבים היטב למערכת המשחק ומציעים אלטרנטיבות לרובי הלייזר ומכונות הלחימה העתידיות והמודרניות. אקדחים, רובי סער, צייד וצלפים קיימים בשפע במלחמה הגדולה. כמובן שלא שכחנו את ה-KILLSTREAKS האהובים שכבר מזמן הפכו לאחד הסמלים המרכזיים של הסדרה. הזמנת ארטילריה ומטוסי הפצצה שמטילים  פצצות טיפשות חכמות מהרגיל, מטוסי ריגול',להביור אכזרי ושאר יכולות מגניבות שיצ'פרו אתכם על רצף הריגות מושלם.

אחד הדברים המרשימים ביותר במשחק הוא העבודה המצוינת ש-Sledgehammer עשו בעיצוב הנשקים ותפקודם, שלא לדבר על האפקטים הקוליים שתורמים רבות לתחושה שאנו נמצאים בשדה הקרב. חבל שכל היופי הזה עדיין נתמך על ידי המנוע המיושן והלא מעודכן שהחברות כל כך מתעקשות לא להחליף. בהתחשב בהיצע המרשים של המתחרים בשוק משחקי ה-AAA עצוב לומר שמותג ענק כמו Call Of Duty, לפחות מבחינה ויזואלית, לא מצליח לעמוד לצד המתחרים.

פרט למגוון המצבים המוכרים, מצב המולטיפלייר של Call Of Dut WWII מציג מצב משחק חדש ומרתק העונה לשם War, בו קבוצה אחת תוקפת והשנייה מגינה על מטרה כזו או אחרת. בכל פעם שהקבוצה התוקפת מצליחה להשיג את המטרה, הקבוצה המגינה נדחקת לאחור ומציבה מטרה חדשה בפניי הקבוצה התוקפת. בשונה מרוב מצבי המשחק אליהם אנחנו רגילים, War שם דגש עצום על שיתוף פעולה וסנכרון בין חברי הקבוצה ובשילוב עם ההתקדמות בכל מפה יוצר מעין חווית  קרב ייחודית ומרתקת.

בסופו של דבר הבטא מראה לנו את מה שכולנו כבר ידענו, Call Of Duty WWII הוא עוד כותר ברוח הסדרה שצפוי להחזיר לא מעט שחקנים שעזבו נוכח רוח החדשנות של הכותרים האחרונים.  אם כבר השתכנעתם לרכוש את המשחק אז דעו כי Call Of Duty WWII צפוי להגיע אלינו ב-3 בנובמבר השנה, לקונסולת ה-PS4, XBox One והמחשב האיש 

Nioh מגיע ל-PC

לאחר הצלחתו המסחררת, Nioh, שהיה עד כה אקסקלוסיבי לשחקני ה-Playstation 4, מגיע כעת אל שחקני המחשב האישי אשר יוכלו ליהנות ממנו במהדורה מיוחדת.